Vayedaber

Simple Havroutah

Eirouvine

Daf 51b

עָנִי הוּא דְּאַקִּילוּ רַבָּנַן עִילָּוֵיהּ, אֲבָל עָשִׁיר — לָא.

Traduction

Therefore, it is only with regard to a pauper, who does not have food for two meals, that the Sages were lenient and permitted him to establish residence merely by saying: My residence is in my current location. However, with regard to a wealthy person in his own house who has bread, no, they did not permit him to do so.

Rachi non traduit

עני הוא דאקילו רבנן גביה. הבא בדרך ואין עמו פת הוא דאקילו רבנן גביה לומר שביתתי במקומי כשאינו מכיר אילן או גדר או למכיר לומר שביתתי במקום פלוני:

אבל עשיר. כגון יושב בביתו לא זו ולא זו:

וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: עִיקַּר עֵירוּב בָּרֶגֶל, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר. אֲבָל ''בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'' — דִּבְרֵי הַכֹּל: עָנֵי — אִין, עָשִׁיר — לָא.

Traduction

And Rabbi Yehuda maintains: The primary ordinance of eiruv is by foot, i.e., by going and stating that he is establishing his residence in that location, and therefore it applies to both a pauper and a wealthy person. However, with regard a case when the person said: My residence is in such-and-such place, and he is not there, everyone, both Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, agrees that for a pauper on the road on a Shabbat eve, yes, an eiruv may be established in that manner; however, for a wealthy person, no, an eiruv may not be established in that manner.

Rachi non traduit

עיקר עירוב ברגל. שביתתי תחתי אפילו לעשיר אם יצא והחשיך זהו עיקר מצות עירוב כדתני לא אמרו לערב בפת כו' אלמא עיקר תקנת עירוב לר' יהודה ברגל היא:

''וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ'' מַאן קָתָנֵי לַהּ — רַבִּי מֵאִיר. וְאַהֵיָיא קָאֵי — אַ''אֵינוֹ מַכִּיר אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּהֲלָכָה''. ''וְלֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל'' מַאן קָתָנֵי לַהּ — רַבִּי יְהוּדָה.

Traduction

And as for the mishna’s statement: And this is what the Sages meant when they said that a pauper can establish an eiruv with his feet, who, which Sage, is teaching it? It is Rabbi Meir. And to which clause of the mishna is it referring? It refers to the previous statement: If he is not familiar with a tree or any other noticeable landmark, or if he is not an expert in the halakha, and therefore is unaware that a residence can be established from a distance, and said: My residence is in my current location, he acquires two thousand cubits in each direction. And as for the statement in the continuation of the mishna: The Sages said that one establishes an eiruv with bread only to be lenient with the wealthy person, who, which Sage, is teaching it? It is Rabbi Yehuda, who maintains that the option of establishing an eiruv by foot is available to the wealthy as well.

Rachi non traduit

זהו שאמרו חכמים. דמשמע דעיקר תקנתא לאו הכי הואי אלא קולא בעלמא הוא שאמרו אצל העני לערב ברגליו:

מאן קאמר ליה ר''מ. דאמר עיקר עירוב בפת:

ואהיכא קאי אאינו מכיר או שאינו בקי בהלכה. ואמר שביתתי תחתי עלה קאמר ר''מ וזהו שאמרו כלומר דאפילו להאי דאמר במקומי קולא הוא דאקילו רבנן גביה אבל לא זהו עיקר תקנת עירוב:

ולא אמרו לערב בפת. דמשמע דעיקר עירוב כי איתקן ברגל איתקן ולא אמרו בפת אלא להקל על העשיר:

Tossefoth non traduit

ואהיכא קאי אאינו מכיר. ולא בעי למימר דקאי אמי שבא בדרך וחשכה לו ודברי הכל דמוכחא מתני' דבמאי דפליגי ר''מ ורבי יהודה איירי:

וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מַחֲלוֹקֶת ''בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'', דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: עָנִי — אִין, עָשִׁיר — לָא, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר. אֲבָל ''בִּמְקוֹמִי'', דִּבְרֵי הַכֹּל אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, דְּעִיקַּר עֵירוּב בָּרֶגֶל.

Traduction

Rav Ḥisda, however, disagreed with Rav Naḥman and said: The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda in the mishna is with regard to a person who said: My residence is in such-and-such place, in which case his residence is neither acquired by foot nor with bread. As Rabbi Meir maintains: A pauper, yes, he establishes residence with an eiruv in that manner; however, a wealthy person, no, he does not. And Rabbi Yehuda maintains: Both a pauper and a wealthy person may establish an eiruv in that manner. However, in a case where one said: My residence is in my present location, everyone, both Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, agrees that an eiruv of this kind is effective both for a pauper and for a wealthy person, as everyone agrees agree that the primary ordinance of eiruv is by foot.

Rachi non traduit

מחלוקת במקום פלוני. דאין כאן לא עירוב בפת ולא עירוב ברגל אלא אמירה בעלמא עלה קאמר ר''מ עני אין עשיר לא:

אבל במקומי דברי הכל אחד עני ואחד עשיר. דעיקר עירוב ברגל:

''וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ'' מַאן קָתָנֵי לַהּ — רַבִּי מֵאִיר. וְאַהֵיָיא קָאֵי — אַהָא: ''מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשֵׁכָה''. ''וְלֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל'' מַאן קָתָנֵי לַהּ — דִּבְרֵי הַכֹּל.

Traduction

And as for the mishna’s statement: And this is what the Sages meant when they said that a pauper can establish an eiruv by foot, who is teaching it? It is Rabbi Meir. And to which clause of the mishna is it referring? It is referring to this clause: One who was coming along the way on Shabbat eve, and it grew dark while he was traveling. According to Rabbi Yehuda, he could have established an eiruv even if he was in his house. And as for the statement in the continuation of the mishna: The Sages said that one establishes an eiruv with bread only in order to be lenient with the wealthy person, who is teaching it? Everyone agrees with this halakha, and it is taught according to both opinions.

Rachi non traduit

זהו שאמרו חכמים. דמשמע דעיקר תקנתא לאו הכי הואי אלא קולא בעלמא הוא שאמרו אצל העני לערב ברגליו:

אמי שבא בדרך וחשכה לו. והיה מכיר אילן ואמר שביתתי בעיקרו דקתני קנה שם שביתתו ועלה קאמר זה הוא שאמרו העני מערב ברגליו דהא קולא לעני הוא דאקיל לא שיהא זה עיקר עירוב אלא באומר שביתתי במקומי ור' יהודה אמר אפילו לעשיר שהיה יושב בביתו ואמר שביתתי בסוף אלפים הקילו נמי ואף על גב דעיקר עירוב במקומי הוא:

ולא אמרו. דמשמע עיקר עירוב אינו בפת אלא להקל על העשיר הוא דאיתקון סתמא היא וד''ה ולאו מסקנא דמילתיה דר''י היא דהא רבי מאיר נמי מודה בה דעיקר עירוב ברגל במקומי:

Tossefoth non traduit

ולא אמרו לערב בפת אלא להקל מאן קתני לה דברי הכל. וא''ת ולר' יהודה מאי להקל איכא כיון שאפילו בבית יכול לומר שביתתי במקום פלוני וי''ל דהאי להקל היכא דליכא אילן או גדר ומקום מסויים במקום שרוצה לקנות שביתה:

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר מְעָרְבִין בְּפַת, וְלֹא יֵצֵא עָשִׁיר חוּץ לַתְּחוּם וְיֹאמַר: ''שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי'' — לְפִי שֶׁלֹּא אָמְרוּ מְעָרְבִין בָּרֶגֶל אֶלָּא לְמִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְחָשֵׁכָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

Traduction

The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who said that the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda is with regard to one who said: My residence is in my present location. It was stated in the baraita: Both a pauper and a wealthy person establish an eiruv with bread; however a wealthy person may not go out beyond the Shabbat limit and say: My residence is in my present location, because the Sages said that one can establish an eiruv by foot only in the case of a person who was coming along the way and it grew dark while he was traveling. This is the statement of Rabbi Meir.

Rachi non traduit

תניא כותיה דר''נ. דאמר מחלוקת במקומי דאפילו היכא דאמר במקומי. לר' מאיר עשיר לא ור' יהודה נמי לא שרי לעשיר אל במקומי אבל במקום פלוני לא:

ה''ג ולא יצא עשיר חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי. והאי חוץ לתחום לאו דוקא אלא בסוף התחום ואי דווקא חוץ לתחום בתוך ד' אמות קאמר שבו שביתתו:

שלא אמרו לערב ברגל. אפילו כי האי גוונא דאמר במקומי אלא למי שבא בדרך כו' אלמא לר''מ אפילו במקומי עני אין עשיר לא:

ויצא עשיר חוץ לתחום. אם ירצה:

ויאמר שביתתי במקומי. אלמא לר' יהודה לא שרי לעשיר אלא במקומי כרב נחמן:

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר מְעָרְבִין בָּרֶגֶל, וְיֵצֵא עָשִׁיר חוּץ לַתְּחוּם: וְיֹאמַר ''תְּהֵא שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי'', וְזֶה הוּא עִיקָּרוֹ שֶׁל עֵירוּב. וְהִתִּירוּ חֲכָמִים לְבַעַל הַבַּיִת לְשַׁלֵּחַ עֵירוּבוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ בִּשְׁבִיל לְהָקֵל עָלָיו.

Traduction

Rabbi Yehuda says: Both a pauper and a wealthy person establish an eiruv by foot. And a wealthy person will go out beyond the Shabbat limit and say: My residence is in my present location. And this is the primary ordinance of eiruv. However, the Sages permitted a homeowner to send his eiruv in the hand of his servant, or in the hand of his son, or in the hand of his agent, in order to be lenient with him, so that he need not exert himself and go out and establish an eiruv by foot. This baraita presents the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda as it was delineated by Rav Naḥman.

Tossefoth non traduit

ויצא עשיר חוץ לתחום. קשה לר''י דמדקרי ליה עשיר דמשמע שרוצה לחזור וללון בביתו ואיך יכול לחזור והלא אין לו אלא אלפים מעירובו לצד עירו ואפילו אם ביתו הוא הראשון בכניסתו לצד עירו לא יהיה לו בתוך ביתו אלא ד' אמות ואטו בשופטני עסקינן שילון בביתו ולא יהיה לו אלא ד''א ונראה לר''י דהא חוץ לתחום היינו חוץ לעיבורה של עיר וכה''ג איכא בכיצד מעברין (לקמן עירובין דף ס.) ועוד אומר ר''י דהאי דקאמר ויצא עשיר חוץ לתחום לא שרוצה לקנות שביתה חוץ לתחום אלא שרוצה לחזור ולקנות שביתה בתוך התחום ונקט הכי משום רבי מאיר דקתני לא יצא עשיר חוץ לתחום וקמ''ל אע''פ דיצא חוץ לתחום ודמי השתא לבא בדרך ואפ''ה אין יכול לערב ברגליו דכיון דכל עיקר יציאה זו לא היה אלא כדי לערב ואגב דנקט רבי מאיר נקט נמי רבי יהודה:

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי בֵּית מֶמֶל וּבְאַנְשֵׁי בֵּית גּוּרְיוֹן בְּאָרוֹמָא שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִין גְּרוֹגְרוֹת וְצִימּוּקִין לַעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, וּבָאִין עֲנִיֵּי כְּפַר שִׁיחִין וַעֲנִיֵּי כְּפַר חֲנַנְיָה וּמַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם, לַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין.

Traduction

The baraita continues. Rabbi Yehuda said: There was an incident involving the members of the household of the Memel family and members of the household of Guryon family in the village of Aroma, who were distributing dried figs and raisins to the paupers in years of famine, and the paupers of the village of Siḥin and the paupers of the village of Ḥananya would come to the edge of the Shabbat limit at nightfall, which was also within the Shabbat limit of Aroma, and then go home. The following day they would rise early and go to receive their figs and raisins. Apparently, one can establish an eiruv by foot, if he says: My residence is in my present location.

Rachi non traduit

א''ר יהודה מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא. מקום:

גרוגרות. תאנים יבשים:

צימוקין. ענבים יבשים שנתייבשו ונצטמקו:

עניי כפר שיחין. סמוכין להן לארומא בתוך ד' אלפים:

ומחשיכין על התחום וכו'. אלמא עיקר עירוב ברגל ובמקומי ואע''ג דעניים היו הואיל ובביתם איתנהו כעשירים דמו דא''א להם בלא מזון ב' סעודות ואעפ''כ היו מערבין ברגלן ומחשיכין דהיינו במקומי כרב נחמן אלמא עיקר עירוב ברגל ומחשיכין על התחום ואע''ג דלגבי עירוב עשירים הן דהא מביתם יוצאין על כך ויש להן פת אפ''ה שרי כי לית ליה שליח לערב ברגליו:

אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: מִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ לְעִיר שֶׁמְּעָרְבִין לָהּ, וְהֶחְזִירוֹ חֲבֵרוֹ — הוּא מוּתָּר לֵילֵךְ, וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

Traduction

Rav Ashi said: The formulation of the mishna is also precise, in accordance with Rav Naḥman’s explanation, as it teaches: If on a Shabbat eve one set out to go to a city for which an eiruv is established enabling him to go there on Shabbat, and another person caused him to return home, he himself is permitted to go to that city on Shabbat, and for all the other residents of the town it is prohibited to go there. This is the statement of Rabbi Yehuda.

Rachi non traduit

מתני' נמי דיקא. כרב נחמן דלר' יהודה במקום פלוני עשיר לא וכי פליג אדר''מ במקומי הוא דפליג:

מי שיצא. כל דהו והחזיק בדרך לעיר שמערבין שסמוכה לעירו לסוף ד' אלפים ויכול אדם לילך מזו לזו ע''י עירוב:

והחזירו חבירו. דא''ל עת חמה הוא עת צינה הוא כדלקמן (עירובין נב.):

הוא מותר לילך. למחר לאותה עיר אחרת וכל בני עירו אסורין:

וַהֲוֵינַן בַּהּ: מַאי שְׁנָא אִיהוּ וּמַאי שְׁנָא אִינְהוּ? וְאָמַר רַב הוּנָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים, וּשְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת בֵּינֵיהֶן.

Traduction

And we discussed this mishna and raised a difficulty: What is different about him and what is different about them? Why is he permitted to proceed to the other town while it is prohibited for the other residents to do so? And Rav Huna said: We are dealing here with a case where he has two houses, one in each city, and there is the distance of two Shabbat limits, four thousand cubits, between them.

Rachi non traduit

שיש לו ב' בתים. אחד בזה ואחד בזה והיה רוצה לילך לביתו שבעיר אחרת מע''ש ולשבות שם בשבת ולא יצא מביתו אדעתא דקניית שביתה בסוף התחום ולחזור אלא אדעתא למיזל עד התם והחזירו חבירו:

אִיהוּ, כֵּיוָן דְּנָפְקָא לֵיהּ לְאוֹרְחָא — הֲוָה לֵיהּ עָנִי.

Traduction

With regard to him, since he set out on his way, his legal status is that of a pauper, as he did not intend to return to his first house, but to continue to his other house. Therefore, he can establish residence at the end of his Shabbat limit by verbal means alone.

Rachi non traduit

איהו כיון דנפק לאורחא. משום הליכה ממש ולא משום לערב ברגליו הוי ליה עני ויכול לומר שביתתי בסוף התחום ויסיים מקום הניכר לו שם ופלוגתא דאמוראי היא לקמן (שם) איכא למ''ד דאפילו לא אמר נמי כיון דאנן סהדי דהתם בעי למיזל כמאן דאמר דמי וע''כ בדלא אמר מידי עסקינן חדא דלא קתני ואמר שביתתי במקום פלוני ועוד: מדפליג ר''מ עלה ואמר הרי זה חמר גמל ש''מ בדלא אמר שביתתי במקום פלוני עסקינן דהא ר''מ מודה בעני וא''ת ר''מ עשיר חשיב ליה להאי דמשום דהחזיק בדרך פורתא לא משוי ליה עני א''כ דעשיר חשיב ליה ר''מ חמר גמל אמאי הא בביתו לא רצה לקנות דהא אמר שביתתי בסוף התחום ושם לא יכול. דהא לאו עני הוא ולא יזוז ממקומו מיבעי ליה אלא בדלא אמר עסקינן ור''מ נמי עני משויה ליה ומשום דלא אמר כלום מספקא ליה אי דעתו לקנות שביתה בסוף התחום או שמא חזר בו לגמרי מלילך למחר לאותה העיר ודעתו לקנות שביתה בביתו הלכך חמר גמל הוא:

וְהָנָךְ — עֲשִׁירִים נִינְהוּ. אַלְמָא כָּל ''בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'' — עָנִי אִין, עָשִׁיר לָא. שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

And the legal status of these other inhabitants of his city, is that of wealthy people, as they are in their houses and have food. Consequently, they can only establish residence at the end of their Shabbat limit by depositing food there prior the onset of Shabbat. Apparently, everything stated with regard to one who says: My residence is in such-and-such place; to a pauper, yes, it applies to a wealthy person, no, it does not apply. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the case.

Rachi non traduit

הנך עשירים נינהו. ואפילו אמרו שביתתנו במקום פלוני אסור דאי לא אמרו פשיטא אלמא כל במקום פלוני לר' יהודה עני אין עשיר לא ולהכי נקט יש לו שני בתים דאי לא הוה ליה ביתא התם לא הוה אמרינן כי לא אמר כמאן דאמר דמי דדלמא קא הדר ביה:

מַתְנֵי לֵיהּ רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב ''אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר''. אֲמַר לֵיהּ רַב: סַיֵּים בָּהּ נָמֵי הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.

Traduction

Rav Ḥiyya bar Ashi was teaching the mishna to Ḥiyya bar Rav before Rav. He stated that this leniency applies both to a pauper and to a wealthy person. Rav said to him: Conclude your statement also: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Rachi non traduit

הלכה כרבי יהודה. וכרב נחמן במקומי:

רַבָּה בַּר רַב חָנָן הֲוָה רְגִיל דְּאָתֵי מֵאַרְטִיבְנָא לְפוּמְבְּדִיתָא.

Traduction

The Gemara relates: Rabba bar Rav Ḥanan was in the habit of coming from his home in Artibbena to Pumbedita on Shabbat.

Rachi non traduit

הוה אתי מארטיבנא. רגיל דאתי בכל שבת מארטיבנא לפומבדיתא והיה יושב ערב שבת בביתו ואומר שביתתי בצינתא מקום מסוים היה בין שני התחומין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source